החלטה בתיק רע"א 11301/03

1.        זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטים גולדברג, שטרנברג-אליעז, ופוגלמן) אשר דחה ברוב דעות את ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט  השלום (כב' השופט גולדין).

2.        הנושא שבמחלוקת הוא זכויות המבקש בחנות המשמשת לו לתיקון אופניים במבנה בבעלות המשיבה. המשיבה הינה בעלים של שטח שבו שלושה מיבנים, בהם מבנה המחולק לחדרים ודוכני רוכלים  (להלן - "מבנה השוק") ומבנה המחולק לשני חדרים - מזרחי ומערבי (להלן - "מבנה המשחטה"). החנות לתיקון אופניים מצוייה במבנה המשחטה (להלן - "החנות"). כמו כן מחזיק המבקש בשטח נוסף בו הוא עושה שימוש כמחסן, והמצוי במבנה השוק (להלן - "המחסן"). המשיבה טענה כי המבקש מסיג גבול בחנות ודרשה את פינויו מהמקום. לטענתה, כל התשלומים שהמבקש שילם לידיה התייחסו למחסן ולא לחנות, וכי המבקש מעולם לא רכש זכויות ישיבה ושימוש במקום. המבקש טען מצידו כי רכש דיירות מוגנת בחנות אלא שהמסמכים המוכיחים זאת נגנבו ממנו במהלך פריצה לנכס בשנת 1989. את הזכויות במחסן רכש ב-1991, ועל כך אין מחלוקת.

           בית משפט השלום לא נתן אימון בגרסת המבקש כי רכש זכויות דיירות מוגנת בחנות וכי שילם דמי שכירות בגין נכס זה. לאור זאת נתן ב-22.12.97 צו סילוק יד מהנכס. המבקש ערער על כך לבית המשפט המחוזי, ובין היתר הציג ראייה חדשה בדמות הוראת תשלום דמי שכירות עבור החנות שהמשיבה שלחה אליו לאחר מתן פסק הדין של בית משפט השלום. הוא שילם את הסכום נשוא הדרישה וטען כי הדרישה מהווה הודאת בעל דין בדבר זכויותיו בחנות. ערכאת הערעור החזירה בהסכמה את הענין  לבית משפט השלום כדי שיבחן את הראיות הנוספות ויקבע עמדה לגביהן.

3.        לאחר דיון בראיות החדשות, בית משפט השלום קבע כי אין בחומר החדש כדי לשנות מהקביעה השיפוטית המקורית לפיה המבקש הינו מסיג גבול בחנות. את דרישת התשלום המאוחרת מטעם המשיבה פירש כטעות של העיריה, פרי אי אבחנה בין החנות לבין המחסן, וקבע כי בפועל הגבייה התייחסה למחסן בלבד. הענין חזר פעם נוספת לערכאת הערעור, כשכל צד דבק בעמדתו.

4.        ערכאת הערעור שבה ובחנה את קביעות בית משפט השלום, ומצאה, ברוב דעות, כי אין להתערב בהן. בית המשפט בהחלטת רוב (מפי השופטים פוגלמן וגולדברג), כנגד דעתה החולקת של השופטת שטרנברג-אליעז, מצא כי אין להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום, המתבסס, רובו ככולו, על ניתוח ראיות וקביעות עובדתיות. הוא אימץ קביעות אלה ואת המסקנות המשפטיות הנובעות מהן, וקבע כי יש לדחות את הערעור ולאשר את צו הפינוי מהחנות שניתן כנגד המבקש.

5.        בבקשתו לרשות ערעור, חוזר המבקש בפנינו על עיקרי טענותיו בערכאות הקודמות. טענות אלה מוסבות על עניינים שבעובדה, ראיות, ומסקנות משפטיות המוסקות מהקביעות העובדתיות של בית המשפט.

6.        דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. עיקרה נסב על קביעות שבעובדה שקבעה הערכאה הדיונית ועל מסקנות משפטיות שהסיקה מקביעות אלה. עיקרה של הבקשה מוגבל לבעלי הדין עצמם, ואין היא מעלה כל שאלה בעלת היבט משפטי כללי או ציבורי החורג מעבר לעניינם של הצדדים. משכך, לא מתקיימת עילה ולא מתמלאים התנאים הנדרשים למתן רשות ערעור (בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(3) 123). אין, איפוא, מקום לדון בפרשה זו בערכאה שיפוטית שלישית.

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, כ"ג בניסן תשס"ד (14.4.04).

                                                                              ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: